| מטגנים עד שהן גומרות להפריש את נוזליהן | כמו כן כתב על פי אבי סבו, הרב , שמנהג קדום היה לאכלם, וזאת משני טעמים: שפירותיהם מגיעים כבר בשנת הגידול הראשונה, ושאינם עושים פירות לאחר שלוש שנים |
|---|---|
| בשמן שנותר במחבת מזהיבים את הבצלים | ה, סלט חצילים קלויים ב, הוא הנפוץ במטבח הישראלי |
| הדיון נמשך עד שקבעו רבי , — והרב שאכילת חציל מותרת | רבי — שהיה ראש , כתב שיהודי חלוקים בסוגיה זו ולכן פסק שחצילים שחורים אסורים למאכל ואילו חצילים לבנים מותרים |
|---|---|
| ראש , — קבע שיש לברך על החציל ברכת "", וכך גם קבע הרב — מ | מגררים את הביצים הקשות על פומפייה גסה לקערה |
מוציאים בכף מחוררת לקערה מרופדת בנייר סופג.
| אמנם ה התירם מב' טעמים א, משום שלדעתו פרי שגדל בשנה הראשונה לזריעתו נחשב לירק ואין בו ערלה, ב, משום שטעמם נגרע והולך משנה לשנה, ולדעתו זה סימן מספיק להחשיבו ירק | נפטרים מהנוזלים ומקפיצים את הקוביות על מפיות נייר כדי לייבשן מעט |
|---|---|
| ב מאכל זה נקרא "אימאם", וכשהוא מצופה ב הוא נקרא "פַאפוּצַ'אקִי" | החציל הוא ה האכיל העשיר ביותר ב |