שמחה שירמן. בין המלנכולי ללירי

ולא משנה מה הוא: אם אמנות ואם החיים עצמם מחיר הכניסה לתערוכה עומד על 30 ש"ח לתושבי חוץ ו-25 ש"ח לתושבי אשדוד
הוא מתפקד כמקום מחוץ לזמן, כחדר מראות המעמיד את הקונקרטי מול השתקפויותיו, כקיפול של חוץ ופנים, כשאיפה אל ה"גבוה" המתערבב במעמד ה"נמוך" של הגוף או כערבוב של קודש וחול תמהיל הזולג אל חוויה חושית הנחווית כזיכרון תותב, המעמיד את המוחשי כְּמה שלא נחווה בעבר ובכל זאת נוכס כזיכרון אישי

שמחה שירמן

הוא בחר בעבודות של עשרה אמנים כדי להוציא את האשכנזים אל האור: העבודות של מיכל נאמן הן מן הסתם עבודות מפתח בהקשר זה — המילה אשכנזי כתובה בלועזית ומתפצלת לאשכ + נאצים.

30
בין המלנכולי ללירי
עבודות אלו מציינות תשוקה לקיום שמימי וחוויה של מרחב פתוח ואוורירי
שמחה שירמן
הדוגמה המתבקשת הנוספת לאמן שהתנסה בפופ ארט הוא רן שחורי, אף הוא מבקר אמנות
אורי גרשוני, שמחה שירמן, עמי ורוד
בתערוכה יוצגו 36 צילומי גרפיטי שכל אחד מהם מתעד יצירות של אמן או אמנית רחוב, או של קבוצת אמני רחוב, הפועלת יחד
שיטת הארכיון פולטת את מה שאינו ניתן לקיטלוג, למה שמורד בקטגוריות במהלכם הוא מתעד אזורים מוזנחים בעיר שבהם ניתן ליצור בלי הפרעה, או את האתרים והמבנים הנטושים שבהם פועלים האמנים, מקומות שבהם הם יוצרים תערוכות קבוצתיות מחתרתיות
התערוכה הדידקטית והסדורה מגלה אמן שהתנסה החל מסוף שנות החמישים במספר שפות אמנותיות שרווחו באותה תקופה אמני הרחוב מביעים בצורה חזותית את מחאתם על עוולות חברתיות-פוליטיות ונגד המציאות הקיימת

הזבובים

וכיום עבודותיו תלויות לצד צילומים.

14
הזבובים
לתערוכה ולקטלוג נלווה ספר עב כרס בעריכת מרדכי עומר המכיל את כל הרשימות והמאמרים שכתב בראל על אמנות ואשר התפרסמו בעיתונים ובכתבי עת
אורי גרשוני, שמחה שירמן, עמי ורוד
קבוצת ברוקן פינגז מחיפה מוזמנת תדיר ליצור ציורי קיר ברחבי העולם, ולאחרונה החלו ליצור סרטי אנימציה לקליפים חדשים של להקת U2
אורי גרשוני, שמחה שירמן, עמי ורוד
ארכיון המכיל אלפי סדרות של "פרופים" - הדפסות מבחן בגודל 9x13 המודבקות על קרטון לבן, מעין פספרטו, בגודל 13x18
בילדות, האתגר היה שחייה ממושכת מהחוף אל האי, טיפוס וקפיצת ראש אל המים שבין הסלעים — קפיצת "אקסטרים" לבור ימי, הימור, סכנה העניין ביואב בראל הוא עניין סוציו-תרבותי, על רקע תקופה מסוימת, לא כאמן מפתח
התערוכה היא פרי של דיאלוג ממושך; של שעות מחקר רבות; של חשיפה אמיצה וכמעט מוחלטת של מנגנוני היצירה בניסיון להגיע אל הגרעין המניע את יצירתו של שמחה שירמן ולפענח לראשונה את הדינמיקה המפעפעת והאינסופית שלה גם יותר מדי אהבה בייחוד אם היא ממוסדת יכולה לחנוק

אורי גרשוני, שמחה שירמן, עמי ורוד

לו רק היו קצת פחות המורה שלי, וקצת יותר חברה שלי.

הזבובים
לא פעם המחקר והנאמנות התיעודית מייבשים גם את החומרים הלחים והרוטטים ביותר, ולפחות במקרה של יואב בראל נדמה שבאנו על סיפוקנו מהכיוון הלא נכון, עד שאין עוד צורך לחכות לתערוכה הבאה שלו
בין המלנכולי ללירי
לראשונה נתקלתי בעבודות שלו בתערוכה שאצר עמי שטייניץ בגלריה קלישר לפני שנים, והמפגש עם הדמות המיתית ועם מבחר מעבודותיו השאיר תחושה חזקה של סקרנות
שמחה שירמן
אסופת הביקורות מסודרת לפי סדר כרונולוגי והיא מהוות פיסת היסטוריה קטנה על עולם האמנות בארץ בשנות השישים, כולל הגילוי המבהיל עד כמה רבים הם האמנים שעליהם כתב בראל ואשר נשכחו מאז או נעלמו לגמרי מנוף האמנות