| אולם כאן מתחילות הבעיות; לפי ו:ה, המיוחס ל־J, רק האדם חוטא | ראוי לומר, שבכמה וכמה מקרים, טעם החילופים ניתן להתבאר |
|---|---|
| והנה ה"אין" לא יוכל להשיג את ההויה והמציאות, ולדעת אותו, כמובן מעצמו, ולפי שגוייתנו אנחנו הינן רק בעלות מוטת שלושת הממדים לבד, ועל כן לא תוכלנו להשיג את כל המוטות שלמעלה מהן, אשר להן ממדים יתר על שלושה, לא אותן ולא את אשר בהן, כי הדעת לא תוכל להיות כי אם, על ידי התאחדות שיתאחד הדבר היודע עם הדבר הנודע או עם ציורו, וכאשר בארנו זאת במקום אחר; והנה כמו שבמאריך לא תוכל להצטייר תמונה אשר לה מרחב, וכמו שתמונה אשר לה מרחב לבד לא תוכל להצטייר עליה תמונה אשר לה גוו, כן לא תוכל להצטייר תמונה אשר לה ארבעה ממדים על הגוו, אשר לו רק שלושת ממדים לבד, וכן הלאה; וכל זה מבואר הוא בספרי על פי חוקות הגיאומטריה והחישבון | השורה "נטה" נרדף הוא לשורש "מתח": "הנוטה כדק שמים וימתחם כאהל לשבת" ישעיהו מ' כ"ב , ובמקומות רבים בתנ"ך הוראתו "מתיחה" והשם ממנו: "מוטה" נמצא בתנ"ך: "והיה מוטות כנפיו" ישעיהו ח' ח' |
בברכה 20:31, 21 יולי 2005 UTC אתה יכול לתת פירוט קצת יותר ספציפי? ס' הברית החשוב ביותר לנאמני דת משה וישראל, וכל הקורבנות וכמעט כל החוקים נאמר בהם ״ה ,״ לא כל שכן לפי הביקורת האומרת שפרק זה נכתב בגולה, כהסבר למקורו של מנהג המילה.
| ההופי והנהאו משתמשים באותם לחשים, אלא שהראשונים משתמשים בהם לצורכי עבודת האדמה, והאחרונים — לרפואת חולים | סייס, היסטוריה קדומה, עמ ׳ 126 |
|---|---|
| ועתה אחרי אשר ידענו זאת, נניח נא כי בהעינים יצטייר לא אך שטח פני הגוף ממעל, כאשר הוא עתה, כי גם כל הגוף כאשר הוא, באין ניגרע דבר או אז יתראה לנו, על ידי הבטת שתי העינים כאחת תמונה בת ארבעת ממדים, כי יווסף, על ידי הבטת שתי העינים, ממד הרביעי, הנמצא בטבע כאשר אמרנו, על הממדים השלשה, אשר להציור ובטבע ההבטה בשתי עינים להוסיף ממד אחד על הממדים אשר להציורים שבהעינים, וראינו והישגנו אז את מוטת ארבעת הממדים, כאשר נשיג עתה את מוטת שלושת הממדים, באין ניגרע דבר | הן האדם הוא רק חלק קטן מעט מזעיר מן הארץ, והארץ הזאת, בכל גודלה הנורא בערך לאדם, הינה באמת אך כנקודה מדידית בערך לעולם כולו, ואשר על כן זר ומוזר מאוד להניח, שלא יוכל להימצא בכל העולם רק את אשר יוכל להשיג האדם היצור הקטן בחמשת חושיו |
ואולם, בעונותינו הרבים, במשא ומתן הוא בהיפך: רוב בני-אדם לא ידרשו על חשש גזל ועושק מעצמם, טרם יתבענו חבירו, ומהם אשר גם אחר התביעה יעשה תחבולות מרמה או יעיז.
28