| דשביעית כלל גדול אמרו בשביעית כל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה וממין הצבעים | מסילת ישרים למעלה מזאת לא האדם הוא המזמר אלא הכבוד מזמר "כבוד היא הנשמה שהיא כבוד הגוף" מצודות למען יזמרך כבוד - אני נעלמתי, אני לא קיים, הכל ממך אליך |
|---|---|
| וכאן בא מזמורו של האדם שאבד | וממאי דאמרי' בגיד הנשה שאסור ליתן לנכרי ירך חתיכה שלא ניטל ממנה גיד הנשה שמא יחזור וימכרנה לישראל |
| בין אם זאת חנוכת בית ובין אם "וירק את חניכיו" "והוא לשון התחלת כניסת האדם או כלי לאומנות שהוא עתיד לעמוד בה": בין אם זאת חנוכת המזבח ובין אם "חנוך לנער עפ"י דרכו" - כל החנוכות - זו של האדם וזו של בית אלקים, זאת של המזבח וזאת של בית ארזים-שוות הן | כל הנטיה הגדולה לראות אור חדש, לשכוח רעות ולהתחשב מכל הטוב שבעולמנו מושלת היא בכיפה בישיבה |
|---|---|
| מלך עולמים וחנוכת עולמים: מכאן משתנה כל המזמור | משמע מעצמו ולא בנבואה ולהכי פריך דעת בהמתו לא הוה ידע: רגע כמימרא |