| כתר, 2020 405 עמ' אחרי 'תיקון אחר חצות' המעולה, רומאן עב-כרס חדש של יניב איצקוביץ' הוא, בעצם צאתו, בחזקת בשׂוֹרה | |
|---|---|
| איצקוביץ' הפליא בספרו הקודם להחיות את חיי היהודים והרוסים בתחום-המושב בשלהי המאה ה-19 ואת רוחה ולשונה של הספרות העברית בת הזמן | אכן, תרבות הרחוב לא זרה לו |
ספרו החדש של איצקוביץ' ראוי להיקרא ולהיזכר מפני שהוא אורג באורח מענג ומפתיע-תדיר דמויות וסיפורים, זמנים ונקודות מבט; מפני שהוא ממציא בלי הרף טכניקות סיפור שלא שוערו; מפני שטמועות בו, בתמהיל גבוה, תובנות לא טריוויאליות בכלל על המוות והחיים, על הרגש ועל הגשר שבין נפש לנפש הנבדלת ממנה; מפני שאיצקוביץ' מצייר בו בקווים סאטיריים את מה שכנראה שנוא עליו בישראל כאיש שמאל, אך גם, בקווים עוקצניים לא פחות, את המגוחך והעלוב והכוזב שבתוך מחנהו שלו; מפני שמתחת לברק העלילתי שלו, ולהתמכרות שלו לאימה ולפינות המסריחות של החיים, הוא מעמיד כנושא-סמוי מרכזי, מטאפורי במידות משתנות, את הגוף-שנתרוקן-מנפש; ומפני שרגליהן של כל העלילות הנפתלות בו טבולות במים עמוקים של תהום אחת, תהום הגעגוע לאם נפקדת או לא מתפקדת — ותהום אל תהום קוראת לקול צינוריו העלילתיים המהוקצעים של איצקוביץ'.
21| כאן: חדרי ניתוחי-גוויות הם זירה מרכזית ; אך את היתר לקח, והקצין ושכלל עד מאוד, מספרו הראשון 'דופק', סיפור פרוורים ישראלי על אנשים עקומים רגילים | בשורת-האביב שהביא איצקוביץ' בספר ההוא התחלפה הפעם במעין בשורת-סתיו |
|---|---|
| אכן, חלקים נכבדים מהספר מתנהלים בקומת המרתף של בית החולים, של החברה או של הנפש | עיצוב העטיפה, עם האסתטיקה העכברושית מוטת תרבות-הפופ של הגרפיטי, מרמז לקורא, שלא בצדק, על היעדר חשש מפני הזול |
לפני כחודש קראתי בקורת שמטרתה לקדם מכירה של הספר " אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו" של יניב איצקוביץ.
3| במשך השבוע האחרון אני מתאבק עם הספר הזה, ולא מסיבות אהובות עליי | דומה כי מ'תיקון אחר חצות' נטל איצקוביץ' לספרו החדש את עצם תועפות כישרונו, וגם את השריטה הייחודית שלו לענייני חיתוכי גוף שם: נערה שוחטת היא הגיבורה הראשית |
|---|---|
| אך לא בזאת כוחו גדול | הוא הפגין בו, בעת ובעונה אחת, כושר שחזור היסטורי, טביעת עין בטיבם של בני אנוש מדומיינים, כישרון סיפור מובהק, וסגנון עברי מבריק שורשי ומקורי גם יחד |