ככותבת ושרה ובמיוחד שנינותה פיקחותה ויחודה בזמר העברי | התיש נחשב גם סמל לגחמנות עקב אופיו הקופצני |
---|---|
בסוף שואל הרבי את החסיד על העז, והחסיד משיב: רבי, ממש הִצלת אותי | אגב, טוענים שהביטוי החל דרכו כסלנג בבסיסי חיל האויר ומשם התגלגל למשרד הפרסום שטיפל בתקציב |
אף אם הסיבה להכנסת שיר זה להגדה של פסח, מקורה בשיקולים דידקטיים כאלה, עדיין יש לתהות על שורת הפריטים שנבחרו בגרסה היהודית של הפיוט.
2פיוט זה המספר על מאבקי הכוח בעולם מביא את השר אותו אל ההכרה שבה ניתן יהיה להשתחרר מכל סוג של שלטון, וכך להגיע אל החירות המיוחלת באמצעות כפיפת העצמי לאדון הכל | חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא: וְאָתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת, דְּשָׁחַט לְשׁוֹחֵט, דְּשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָׁתָה לְמַיָּא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַּדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי |
---|---|
הדהוד מסוים לסופה של מימרה זו אולי ניתן לשמוע בסוף הפיוט 'חד גדיא': במימרתו של ר' יהודה הדרגה שלפני האחרונה היא מדרגת המיתה, וממנה מציל רק המעשה הדתי של מתן צדקה, כך בדרגה שלפני אחרונה בפיוט 'חד גדיא' ניצב מלאך המות, וממנו - המעבר החד אל הקדוש ברוך הוא | ללא ניקוד חד גדיא, חד גדיא, דזבין אבא בתרי זוזי, חד גדיא, חד גדיא |
על בסיס השיר יצרו ילדי ישראל התמימים גירסה חתרנית: "יש לנו רבי, לרבי יש זקן, ולו ארבעה תלמידים, והוא מכה אותם, במקל, בסרגל, מה שבא ליד".
30וכולם אמרו ואומרים פיוט זה, ונמצא רשע זה מתלוצץ ברבבות ישראל וגדוליהם אבות בתי דין וגאוני ארץ - אנושה מכתוב וחייב נידוי וכו' | עד שיבוא הקדוש ברוך הוא ויושיע את ישראל ואת העולם ישועת עולמים |
---|---|
בגלות, כשאתה חלש- אין דילמות מוסריותכמו הקש בגגאו נוהל שכןאין לך כוחאז אתה לא צריך להתלבט אם להשתמש בוכי אתה פשוט חלשותלושומסכןוכל הרוצה יתעמר בךוירצח בךבאלף מיתות שונותומשונותואין בידך לעשות דברהדילמה המוסרית-היחידה-שתהיהבגלות-אם לחנוק תינוק קטןכדי לא לחשוףיהודים אחריםאו האם ליטול את חייךוחיי הקרובים לךבעצמךכדי למנועמהאהובים עליךעוד סבלבנוסף למה שכבר חוו | הלקח שהוא לומד מאמירת הפיוט בפסח הוא שהאירועים המתרחשים בעולם נראים כמלאי עוולות, ואולם רק לעתיד לבוא יתגלה תיקונו של המשפט, כאשר יופיע הקדוש ברוך הוא וישחט למלאך המות, ויעביר את רוח הטומאה מהארץ |