| ותניא, רבי אומר: באין הן לעולם הבא, שנאמר "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים" | שלשון דשא לבישת הארץ בעשבים, ואין לומר דשא פלוני, וכל שרש לעצמו נקרא עשב |
|---|---|
| התמודדות עם הנצרות בפירוש הרמב"ן לתורה כ, תש"ע, 137 - 166 | וביאר שזה העולם הבא הוא אור, והוא האור שעלה במחשבה ונברא קודם העולם הזה, לומר שהוא ההשגה האחרונה שאדם משיג ומתעלה בה |
והסיקו שככל הנראה השתמש בכתב יד פרמה 175.
| ויתכן שהוא לשון מורכב, יקרא שרץ "שהוא רץ", ורמש שהוא רומש הארץ, לא ישקוט ולא ינוח | וזה מעניין מעשה בראשית הוא, ואל תקווה ממני שאכתוב בו דבר, שהעניין הוא מסתרי התורה, ואין הפסוקים צריכים לביאור הזה, כי לא יאריך הכתוב בעניינו, והפירוש אסור ליודעיו וכל שכן אלינו: ז : ויעש אלוהים את הרקיע - לשון עשייה בכל מקום תיקון הדבר על מתכונתו: ויהי כן - הכתיב בראשון "ויהי אור" אחר "ויאמר אלוהים יהי אור", אחר האמירה פירש שיצא אל הפועל והיה כאשר נגזר, אבל בכאן אחר אמירת "יהי רקיע" כתוב: ויעש אלוהים את הרקיע ויבדל |
|---|---|
| ונתן לארץ חומר אחר ואיננו כדקות הראשון, והוא שלג שתחת כסא הכבוד, כי כסא הכבוד נברא, וממנו היה השלג שתחתיו, וממנו נעשה חומר הארץ, והנה הוא שלישי בבריאה: ט : יקוו המים מתחת השמים - היה התהום שהוא מים ועפר כעין המים העכורים, וגזר על המים שיקוו במקום אחד מסובב כל הפאות, וגזר על העפר שיעלה עד שיראה על המים וייבש, ותהיה יבשה שטוחה ראויה לישוב, וכן כתוב לרוקע הארץ על המים תהלים קלו ו | ובאותן י"ב חודש חלק הנשמה בגן עדן להיות עונג העולם העליון להם, בעניין נוטה לגשמיות |
מדוע טען רמב"ם שבני עולם הבא אינם גוף? ובמדרש רות אמרו: "וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו מאת המלך דבר יום ביומו כל ימי חייו", ימי חייו דמאן? כשנתיים לאחר הוויכוח, דרשו יוזמי הוויכוח להעמיד את רמב"ן למשפט, בטענה שרמב"ן השמיץ בספרו את הנצרות.
20| וזה טעם השחיטה, ומה שאמרו ב"מ לב ב : צער בעלי חיים דאורייתא | וכן אמרו בבראשית רבה ג, ד שאור הזה שאדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, והוא עניין צפיית המרכבה, ובו משיגים אמתת הנבראים בכלל |
|---|---|
| ואם כן בעבור שתולדותם הייתה במים, והרקק בקרקע הים הוא, מפני זה היה המאמר בהם ביום החמישי: וכן אמר "ישרצו המים שרץ נפש חיה", כי הדגים גופם ונפשם מן המים בדבר האלוהים שהביא להם רוח מן היסודות, לא כאדם שהפריד גופו מנפשו, כמו שאמר: וייצר ה' אלוהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים להלן ב ז | וכן אמרו: עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים בגן עדן, והוא יושב ביניהם, וכל אחד ואחד מראהו באצבע כאילו רואהן שנאמר "הנה אלהינו זה" |
ואין בספר הזה מצוות נוהגות לדורות, זולתי קצת מצוות בעניני הקרבנות שהתחיל בהן בספר הכהנים, ולא נשלם שם, והשלימן בספר הזה.
18