רמב ן. רמב״ן

ותניא, רבי אומר: באין הן לעולם הבא, שנאמר "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים" שלשון דשא לבישת הארץ בעשבים, ואין לומר דשא פלוני, וכל שרש לעצמו נקרא עשב
התמודדות עם הנצרות בפירוש הרמב"ן לתורה כ, תש"ע, 137 - 166 וביאר שזה העולם הבא הוא אור, והוא האור שעלה במחשבה ונברא קודם העולם הזה, לומר שהוא ההשגה האחרונה שאדם משיג ומתעלה בה

אנציקלופדיה יהודית דעת

והסיקו שככל הנראה השתמש בכתב יד פרמה 175.

ויכוח ברצלונה
אבל הוא לומר, שהיה כן תמיד כל ימי עולם
על שמות כ
האיגרת הוכנסה לספר שערי קדושה חלק ד ל, לספר ול, תוך מתן ייחוס לרמב"ן
על שמות כ
ויש להם מדרש נפלא ספר הבהיר אות ק : במה שכתוב דאתה תשמע השמים מ"א ח לב
ויתכן שהוא לשון מורכב, יקרא שרץ "שהוא רץ", ורמש שהוא רומש הארץ, לא ישקוט ולא ינוח וזה מעניין מעשה בראשית הוא, ואל תקווה ממני שאכתוב בו דבר, שהעניין הוא מסתרי התורה, ואין הפסוקים צריכים לביאור הזה, כי לא יאריך הכתוב בעניינו, והפירוש אסור ליודעיו וכל שכן אלינו: ז : ויעש אלוהים את הרקיע - לשון עשייה בכל מקום תיקון הדבר על מתכונתו: ויהי כן - הכתיב בראשון "ויהי אור" אחר "ויאמר אלוהים יהי אור", אחר האמירה פירש שיצא אל הפועל והיה כאשר נגזר, אבל בכאן אחר אמירת "יהי רקיע" כתוב: ויעש אלוהים את הרקיע ויבדל
ונתן לארץ חומר אחר ואיננו כדקות הראשון, והוא שלג שתחת כסא הכבוד, כי כסא הכבוד נברא, וממנו היה השלג שתחתיו, וממנו נעשה חומר הארץ, והנה הוא שלישי בבריאה: ט : יקוו המים מתחת השמים - היה התהום שהוא מים ועפר כעין המים העכורים, וגזר על המים שיקוו במקום אחד מסובב כל הפאות, וגזר על העפר שיעלה עד שיראה על המים וייבש, ותהיה יבשה שטוחה ראויה לישוב, וכן כתוב לרוקע הארץ על המים תהלים קלו ו ובאותן י"ב חודש חלק הנשמה בגן עדן להיות עונג העולם העליון להם, בעניין נוטה לגשמיות

איגרת

מדוע טען רמב"ם שבני עולם הבא אינם גוף? ובמדרש רות אמרו: "וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו מאת המלך דבר יום ביומו כל ימי חייו", ימי חייו דמאן? כשנתיים לאחר הוויכוח, דרשו יוזמי הוויכוח להעמיד את רמב"ן למשפט, בטענה שרמב"ן השמיץ בספרו את הנצרות.

20
בשבילי
היה גם חכם בחכמת הטבע וחכמת הרפואה אשר עסק בה
על שמות כ
ולכן אמר הכתוב, כי כשברא חומר השמים, אמר שיהיה מן החומר ההוא דבר מזהיר קראו אור: ויהי אור - לא אמר "ויהי כן", כאמור בשאר הימים, לפי שלא עמד האור בתכונה הזאת כל הימים כשאר מעשה בראשית
פירוש לתורה
ויתכן, כי כמו ששם בארץ כוח הצמיחה במקומות ממנה, כן שם ברקיע מקומות מוכנים ומזומנים לקבל האורה, והגופים האלה מקבלי אור מזהירים, כגון האספקלריאות ואבני השהם, ולכן יקראם מאורות, לא אורים, אף על פי שקראם המזמור כן תהלים קלו ז : להבדיל בין היום ובין הלילה - כתב רש"י: משנגנז האור הראשון, אבל בששת ימי בראשית שמשו האור והחשך זה ביום וזה בלילה
וזה טעם השחיטה, ומה שאמרו ב"מ לב ב : צער בעלי חיים דאורייתא וכן אמרו בבראשית רבה ג, ד שאור הזה שאדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, והוא עניין צפיית המרכבה, ובו משיגים אמתת הנבראים בכלל
ואם כן בעבור שתולדותם הייתה במים, והרקק בקרקע הים הוא, מפני זה היה המאמר בהם ביום החמישי: וכן אמר "ישרצו המים שרץ נפש חיה", כי הדגים גופם ונפשם מן המים בדבר האלוהים שהביא להם רוח מן היסודות, לא כאדם שהפריד גופו מנפשו, כמו שאמר: וייצר ה' אלוהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים להלן ב ז וכן אמרו: עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים בגן עדן, והוא יושב ביניהם, וכל אחד ואחד מראהו באצבע כאילו רואהן שנאמר "הנה אלהינו זה"

פירוש לתורה

ואין בספר הזה מצוות נוהגות לדורות, זולתי קצת מצוות בעניני הקרבנות שהתחיל בהן בספר הכהנים, ולא נשלם שם, והשלימן בספר הזה.

18
על שמות כ
בלשון הרמב"ן "על דרך האמת", או "דרך האמת לאמיתו"
שער הגמול / רבי משה בן נחמן
ואם כן ירמוז לאשר יהיה ברקיע אחרי הינתן המאורות ברקיע השמים: ו : יהי רקיע - החומר ההווה בתחילה שבראו מאין, אמר שיהיה רקיע מתוח כאהל בתוך המים, ויהיה מבדיל בין מים למים
אנציקלופדיה יהודית דעת
הידיעה על ההוספות מופיעה כבר בדברי רבי וכן אצל רבי ועוד