| במגילה ד ע"א נאמר שדורשים באיגרת הפורים בשבת, ואין חוששים לגזירת רבה | פתיחה והזמנה ללימוד את השיעור נפתח בשאלה לתלמידים, מה המצווה מהתורה שמיוחדת לראש השנה? וכל זה זוכין על ידי תקיעות שופר של ראש השנה אצל הצדיקי אמת שיודעין להמשיך כל התקונים האלה |
|---|---|
| הירושלמי מחלק בין הפסוקים: הראשון מדבר על חיוב התקיעה בשופר כשחל ראש השנה בחול, והשני אמור כשראש השנה חל בשבת, שאז אין תוקעים, אלא רק זוכרים | ה' בְּקול שׁופָר: ה' בְּקול שׁופָר |
הרב ישעיהו דטראני, בפסקי רי"ד, כתב: "התקין ריב"ז שיהיו תוקעין בכל מקום שיש בו בית דין ואפילו של שבעים ואחד, כדי לעשות זכר למקדש ".
| ה ייתכן שאפשר לקשור את היסוד שהזכרנו גם לסוגיה הלכתית נוספת | |
|---|---|
| מכאן שזהו דין במקדש שבו מקריבים קרבנות, וכחלק מעבודת הקרבנות | והתשובה: "נאמר: 'באחד לחודש' ויקרא שם — במקום שיודעים מתי אחד לחודש", דהיינו במקום שיש בו בית דין שמקדש חודשים, שם מגלה התורה שיש לתקוע |
הרבי הורה בשם הרבי הריי"צ, שווידוי זה הוא רק ב; ויש לומר הטעם, כדי שלא יהיה הפסק.
15| קוֹל יְהוָה יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל יְהוָה מִדְבַּר קָדֵשׁ | ראש השנה טז, ע"א בראש השנה אנו מזכירים לפני הקב"ה את קורבנם של אברהם ויצחק, על ידי תקיעת השופר |
|---|---|
| אם נאמר שהתקיעות במוסף קשורות לעבודת המקדש, נקבל שעיקר התקיעות הם בחזרת הש"ץ | לעומתו, מדברי רבנו דוד משתמע שקורבן הוא המודל היסודי של דין מצווה הבאה בעבירה |
כיום נהוג לתקוע בשופר גם ב.