| החל מתקופת הגאונים התרחב המנהג ובמהלך הדורות נוספו סימנים רבים | מנהג זה השתמר בכמה מקהילות הספרדים עד לימינו |
|---|---|
| במהלך הדורות היו שצידדו בכל אחת מן השיטות | ממנהג זה התפשט מאוחר יותר, כנראה בסוף המאה ה-15, מנהג לטבול בדבש את פרוסת הלחם עליה מברכים את במקום במלח הנהוג בשאר השנה |
בצורתה המלאה ביותר היא נמצאת ב עמוד 52 סימן צ"ב.
20| המנהג הראשון הוא כדי לצאת מספק האם יש לברך את על התפוח בדבש או שאר הפירות , כיוון שישנן שיטות בהלכה שסוברות שאין לברך עליו שהוא נפטר בברכת המוציא | לפי גרסה זו ייתכן שהמנהג היה רק להביא את הסימנים אך לא לאוכלם , וכן ניתן להסיק מ מסוף תקופת הגאונים הנסובה על מנהגו של , שאינה מזכירה כלל שהיה אוכל אותם אלא שהיו מביאים לפניו סל עם מינים אלו והיה לוקח כל אחד ואחד מהם ואומר עליו את הבקשה |
|---|---|
| בתקופת ה התקבע המנהג לאכול את הסימנים בסעודת החג, ולהצמיד לכל מאכל ברכה על פי טבעו, שמו או צורתו | יש מן הראשונים כדוגמת המובא ב שכתבו לאכול כבש בוגר , זכר לאיל שהקריב לאחר |
אוכל לראש השנה בערב ראש השנה שזהו החג החשוב בחגי ישראל, אנו פותחים את השנה החדשה, אנו נוהגים לאכול מאכלים מיוחדים וחגיגיים וזאת לאחר שבירכנו את הברכות הסמליות, בכדי שתבוא עלינו שנה טובה, פורייה ומתוקה.
| יש שנהגו לאוכלו בתור פרי חדש | באשר לאופן ההכנה קיימים מנהגים שונים |
|---|---|
| בקרב יהדות מרוקו מקובל המאכל המכיל , ו ולעיתים בשר | כל המאכלים המדהימים הללו, ניתן להזמין מחנות לחם שתקשט לכם את שולחן החג בסלטים צבעוניים שהם תאווה לעיניים ולחיך בלי השקעה מצידכם |
הסתייגות נוספת היא מכך שהדבש או הסוכר החליפו את המלח הנהוג בשאר ימות השנה, והטענה כי לא ניתן לוותר על המלח, הביאו למנהג לטבל את הפרוסה גם במלח נוסף על הסוכר או הדבש.