| כדברי הֶר : "חכמים לא היו מעוניינים כלל ועיקר בדמויות ההיסטוריות הריאליות שבמקרא, אלא בלקח שאישיות מפורסמת עשויה או עלולה ללמד את בני הדורות הבאים | ושבעה שמות הן: השם הנכתב הא והוא השם המפורש, או הנכתב יוד, ואל, ואלוה, ואלהים, ואהיה, ושדי, וצבאות |
|---|---|
| חוקרי המקרא מאסכולות מפקפקים בקביעות אלו | ב כתוב ש"במקדש אומר את השם ככתבו ובמדינה בכנויו", כלומר, רק במקדש מותר לומר את השם ככתבו |
על הנוסח העברי היה אחראי , אשר הגיהו בדייקנות על פי המסורה.
19| נכון לסוף תורגמה הביבליה ל-349 שפות | יש המוסיפים לו גרש או מחליפים את האות ה' באות א' גם כשהצירוף משמש למטרת חולין, למשל את השם 'יהודה' כותבים "יהוד'ה" או "יאודה" |
|---|---|
| ספרי התנ"ך, בשל כך שהם כלולים גם בברית הישנה, הם חלק מה הנוצרית שהיא רב-המכר הגדול בכל הזמנים והספר למספר השפות הרב ביותר | חלקם בעלי אופי כיתתי כמו ספר היובלים, , ועוד, וחלקם בעלי אופי הקרוב ברוחו ליהדות הפרושית, כמו ספר |
ספר לקט שמואל, אדם, אות כ"ב.
| לרוב הדעות אין בעיה הלכתית בכתיבת ובמחיקת השם מעל גבי ה | ה פירש שהכוונה לשם יהוה |
|---|---|
| בסיפור למשל, מתואר כיצד היוזמה לניסיון העקידה מגיעה מ"השר משטמה" המזכיר את ה שב | כדברי הר: "לא דוד ושאול, אף לא לאה ודינה ההיסטוריים הם שעמדו במרכז עניינם של החכמים, הללו כבר מתו — "מאי דהוה — הוה" מה שהיה - היה — |