| הסמלים, המבטאים את התנגשות-הסבל האקטיבית בינו לבין החברה ובינו לבין עצמו, היו במקומם רק בטרם נתבררה לו המהות העומדת-בעינה של הכתם העומד-בעינו | שני השירים הללו מסכמים את התימאטיקה הכללית של הקובץ — כל אחד באספקלריה חווייתית משלו |
|---|---|
| היקפה ומשקלה הסגולי מקנים לה מבחינה מסוימת מעמד של הפוזיציה היותר ייצוגית שבקובץ | ב'חילוף מישמרות' מתקרבת מאוד הטראגיקה של המחאה לאופי-דימוייה של השירה המודרניסטית הרוסית: "…עוד מעט |
אולם 'הכתם נשאר על הקיר' הוא העיצוב היותר מזוכך והגבישי של התהליך האמוציונאלי, שהוא מעינייננו.
| התכונה הראשונה במעלה, המשותפת לכל השירים הללו, היא העייפות האירונית, הנשמרת אף במצבים הטראגיים ביותר | ואילו עתה נתבררו כל המוטיבים הללו של המאבק וההתרוצצות הטראגית לפי הנוסח הישן כניסיונות-נפל לגרד, לסייד, לקרצף ולמרק את החווייה היסודית של השירה המודרנית |
|---|---|
| וכשנכשלים שלוחיו חוזר גיבורנו ומנסה בעצמו לקרצפו בסכין "חדה עד כאב" ולמחותו מעל פני הקיר בהלימת גרזן | סמליותו הכללית והפנימית של הכתם מסבירה כשלעצמה את מיאונו להימחות, את לעגו החרישי לאמצעים חיצוניים, שמפעיל נגדו האני השירי |
| בין כך ובין כך, אין הבעיות הסיגנוניות אלא אספקט של התפתחות-המוטיבים הפנימית שב'ברזים ערופי שפתיים' | בהתחלה תופש הוא את הבעייתיות שנכפתה עליו רק כ"אי-הבנה מצערת", אי-הבנה טראגית, אי-הבנה מטרפת את הדעת, ועם זאת רק "אי-הבנה" |
|---|---|
| האני השירי של המשורר ממשיך להיאבק; אך יחסו המלחמתי הבלתי פשרני כלפי המציאות מלוּוה מעתה בתחושה גוברת של אירוניה ועייפות | היחסיות המובהקת של היסוד הטראגי והיסוד אירוני היא, איפוא, בחשבון אחרון, הנימה הקובעת בשלבה הנוכחי של שירת אבידן |
חוויית העייפות האירונית והרוגע-שלאחר-ייאוש בולטת מאוד גם בוואריאציה המחוננת על 'אלפרד פרופרוק' של ת.
19